מועדון אקים, מועדון פנאי לאנשים עם מוגבלות שכלית, הממוקם במקלט ציבורי ברחוב סעדיה גאון בהרצליה, ייסגר והפעילות תועתק להוסטל "השחר" בעיר, שבו מתגוררים רוב באי המועדון. כך הוחלט בהנהלת אקים, בעקבות בעיות תקציביות.

ארן בושרי, מנהל המועדון בשנה האחרונה, יצא למאבק נגד ההחלטה, מאבק שהביא לפיטוריו. "אין להם חיי פנאי ובילויים מחוץ לאזור המגורים שלהם", הוא טוען. הורים הצטרפו אליו: "המועדון היה להם מפלט". אלא שבאקים מתעקשים שהמהלך ייטיב אתם: "מדובר בשדרוג אמיתי", הם אומרים.

ארן בושרי. נלחם ואיבד את פרנסתו | צילום: אסף פרידמן

פינה חמה

אקים, הארגון הארצי לאנשים עם מוגבלות שכלית ולמשפחותיהם, הגיע להרצליה בשנת 1975. הסניף המרכזי של הארגון פועל מתוך "בית המתנדב" בעיר, ובנוסף קיימים בהרצליה עוד פרויקטים של אקים: בית ספר, מועדונית ליום לימודים ארוך, מעון, מרכז יום, מערך דיור, וכן הוסטל "השחר" ומועדון אקים שנועד לפעילות הפנאי של דיירי ההוסטל. המועדון קיים זה 17 שנה ופועל מתוך מקלט ציבורי.

מנהל המועדון בשנה האחרונה הוא ארן בושרי, בן 42, תושב הרצליה. לתחום החינוך המיוחד הוא הגיע בגיל שש. "אמא שלי עבדה במוסד גדול של אנשים עם מוגבלויות, ואני בתור ילד הייתי בא אִתה לעבודה", הוא מספר. "כבר אז הרגשתי חיבור מיוחד לאנשים האלה. כשהייתי בן 16 עבדתי כדי.ג'יי ותרמתי את עצמי לאירועים בעבורם. בהמשך הפכתי למדריך במעונות, והמשכתי עד היום, כשאני מנהל את המועדון. למועדון בהרצליה הגעתי לפני שמונה שנים. הייתי מדריך ובשנה האחרונה הפכתי למנהל בפועל.

"למועדון מגיעים 20-15 איש, מגיל 21 ועד 40, דיירי הוסטל "השחר" ברובם, עם מוגבלות שכלית ברמות שונות. הם מגיעים בהסעה ובתחילת המפגש כולנו מתרכזים יחד למפגש בוקר, וכל אחד מהם מספר איך עבר עליו היום, מה הוא עשה הבוקר, והכי חשוב: איזה מעשה טוב הוא עשה באחרונה. זה מנהג שאנחנו פיתחנו אצלנו: לעשות משהו קטן וטוב — אם זה לעזור לחבר בעבודה או להגיד משהו נחמד למישהו אחר. לאחר מכן מתקיימות פעילויות למיניהן, שמשתנות מדי יום: כלכלת בית, אומנות, מוזיקה, פעילות עם בעלי חיים ובישול. לפעמים גם רואים סרט יחד ואוכלים פופקורן או פיצה. יום אחד בשבוע אנחנו עושים שיעור התעמלות בבית הספר ברנר בעיר. אצלנו אפילו השמיים הם לא הגבול. את רוב השיעורים אני מעביר עם רונית, המדריכה שעובדת אתי.

"בשנה האחרונה אני מתאמץ לשלב בין הקהילה לבין החבר'ה שלי. בחנוכה הזמנתי את חב"ד הרצליה והם באו לפה, הביאו חנוכייה ענקית ורקדו עם החניכים במעגלים. בחג פורים מישהי מהשכונה שעובדת כליצנית הגיעה לפה והעבירה פעילות. יש ילדה בת ארבע שגרה בשכונה ואוהבת לבוא לפה לצייר אִתם יחד. הקהילה מכירה את המועדון, עוזרת ותורמת כלים ושירותים, ואני רואה שהמועדון תופס תאוצה".

מה הערך המוסף שהמועדון נותן לחניכים?

"קודם כל התמודדות עם אנשים מבחוץ, ביטחון עצמי בלבטא את עצמם, חיי חברה — הם משתפים פעולה אחד עם האחר, מתייעצים זה עם זה, עובדים יחד. הם יוצאים מההוסטל וזה ממלא להם את היממה. אלה תחביבים, חיי הפנאי שלהם. המועדון הוא כאילו החדר הפרטי שלהם, שבו הם יכולים לעשות כל מה רוצים".

מה אתה אוהב בעבודה הזאת?

"הם אנשים לבביים מאוד והם אומרים לי שהם אוהבים אותי כשהם מרוצים, וזה מחמם את הלב. הכי מרגש אותי לראות את ההתקדמות שלהם, לשמוע את הצחוק המתגלגל שלהם, לראות שהם מאושרים. לאחת הדיירות יש בעיית הליכה. הדיירים האחרים אמרו לי שההליכה שלה מפחידה אותם והם התרחקו ממנה. שמעתי מההורים שלה שהיא נהנית לשטוף כלים. הם מונעים זאת ממנה כי זה קצת מסוכן, לעמוד ליד הכיור ולשטוף צלחות. אז החלטתי לקחת את הסיכון ונתתי לה לשטוף כלים, עמדתי לידה ושמרתי עליה. הופתעתי שבזמן שהיא שוטפת כלים היא שרה תוך כדי. גרמתי לה בעצם להיות מאושרת. הדיירים האחרים שומעים אותה שרה והם כבר לא חוששים ממנה. למה לא להעז? אני שמח שעשיתי את הצעד הזה, אלה דברים שמרגשים אותי, כי סמכתי עליה ועכשיו שיפרתי לה את הביטחון העצמי. אני לומד מהם הרבה דברים, גם ליהנות מהדברים הקטנים בחיים וגם להעז ולמצוא פתרונות לבעיות".

"החלטה שגויה"

לפני חודשיים שמע בושרי בפעם הראשונה שמועה, שעל-פיה יש כוונה לסגור את המועדון. "לא התייחסתי לזה בהתחלה, אני לא מאמין לשמועות. אמרתי: אין דבר כזה, אי אפשר לסגור את המועדון. לאן הם ילכו? לפני חודש פנתה אליי המנהלת האזורית החדשה של אקים, שמנהלת את הפרויקטים באזור הרצליה והסביבה. היא אמרה לי שהדבר אכן נכון, ומעבירים את פעילות המועדון להוסטל שבו הם גרים. מיד אמרתי לה שזהו צעד שגוי וביקשתי שניפגש לדבר על כך. היא מיד הסכימה ונתנה לי הרגשה ממש טובה. היא אמרה שאין מועדון בלעדיי וחלקה לי מחמאות, אבל בפגישה שלנו היא אמרה שהיא חושבת שלמועדון אין ערך מוסף, ושהיא לא מבינה למה הפעילות צריכה להיות מחוץ להוסטל. אני כמובן התנגדתי".

מה?

"כי זה חשוב שהם ייצאו החוצה, שיהיו להם חיי פנאי ובילויים שיתקיימו מחוץ לאזור המגורים שלהם. כל הפעילויות שלהם מתקיימות בתוך ההוסטל. שם הם גרים, ישנים, אוכלים. המועדון הפך למשהו הפרטי שלהם, לא סתם הוא קיים כבר 17 שנה. הם עיצבו אותו, בנו אותו. אף אחד לא אוהב להישאר בבית כל היום, גם לא אני ולא כל אדם אחר. לאנשים המיוחדים האלה אין הפריבילגיה לשתות קפה אצל חבר או לטייל להנאתם. המועדון הוא מקום כזה שהם יוצאים אליו לבלות מחוץ להוסטל וזה חשוב. אני רואה כמה שהמקום הזה נותן להם חיים, הם שואלים אותי בלי סוף: היום מועדון? מתי מועדון? הם מחכים לזה.

"המנהלת האזורית הבהירה לי שהמועדון לא משתלם כלכלית. אז אני מיד חשבתי איך אני יכול לעזור כלכלית. אני מכיר אנשים שמוכנים לתרום ציוד משרדי, יש אנשים שתורמים את כספם. אמרתי שאני אמצא מקור מימון. מה הבעיה בעצם? ההסעות מההוסטל אל המועדון? אין בעיה, אמרתי לה, אני אמצא תורם, אני אשיג את הכסף. אני מוכן לעשות הכל כדי להשאיר את המועדון. כל זה לא עזר, המנהלת התעקשה שלמועדון אין ערך מוסף. באמת לא הצלחתי להבין את זה. התעקשתי והתעקשתי, עד שהיא הודתה בפניי שמדובר בהוצאה של 25 אלף שקל בשנה. נלחמתי, אמרתי לה שאני אגייס כספים, אני אעשה מה שאפשר. אבל היא לא היתה מוכנה לשמוע.

"המועדון הזה חשוב לי וזה בכלל לא בשבילי. לי אין בעיה לעבוד מההוסטל, אבל אני לא מאמין בזה. אין לי מלחמה נגד אקים, נגד המנהלת או נגד כל אחד אחר. אני פועל מאהבה. אני לא מסכים שזה יקרה, בשבילם. ואני לא מתכוון לוותר".

ההורים מתערבים

בושרי החליט לפנות להורי הדיירים ולבקש את תמיכתם בהמשך קיום הפעילות המועדון. ההורים הסכימו ומיד הצטרפו אליו למאבק נגד סגירת המקום. אבל באקים לדבריו לא אהבו את המהלך שעשה.

"מיד קיבלתי טלפון מהמנהלת שאמרה לי שאני חוצה גבולות. המשכתי בשלי, מאמין בדרכי ובמטרותיי החיוביות. כמובן שהמנהלת לא הסכימה ואיימה בסגירה מיידית של המועדון לאלתר. היא אמרה לי שאם לא אחדל ממעשיי אאבד את מקום העבודה שלי. בגלל שלא הפסקתי, השבוע פוטרתי מהעבודה".

איך קיבלת את זה?

"לא הופתעתי. ידעתי שלשם זה הולך. השבוע היא כינסה את הדיירים והסבירה להם שהמועדון צפוי להיסגר, לעבור לפעול מההוסטל עצמו ושאני עוזב את המקום. כרגע הגעתי למחסום, אולי זה סוף הדרך. אני פונה להורים ולכל מי שיכול לעזור לבקש מאקים לשמור על המועדון, כי הוא חשוב כל כך לאנשים כאלה. אני לא מקבל את מה שהם מנסים לעשות. להקצות חדר בתוך ההוסטל ולקשט אותו יפה, לא יהפוך את החדר הזה למועדון שהיה בשבילם מקום בילוי. אני ראיתי אותם מאושרים שם, זה היה הרבה יותר מפעילות פנאי בשבילם".

מלכה ארבסמן היא אמא של רותי, בת 21, דיירת בהוסטל "השחר" עם מוגבלות שכלית. "אחרי גיל 21 לאנשים כמו הבת שלי אין חיי חברה. אין מה לעשות אחרי הצהריים, אין פעילויות אין שום דבר. המועדון היה ממש מפלט. רותי ממש הלכה לשם בשמחה, היו לה שם חברים ושפה משותפת אִתם. היא ממש אהבה את ארן ורונית. בשנה שעברה רותי סיימה לימודים בבית הספר, ורק בחודשים האחרונים הצטרפה למועדון. היא הצטרפה לאנשים שנמצאים שם כבר שנים, והיה לה טוב אִתם.

"באבחת סכין אחת מסיימים את הפעילות, למה? למה עושים להם את זה? האם זה עולה להם יותר מדי ואקים לא יכולים לעמוד בזה? זה ממש בית שני שלהם, והם ממש נהנים שם. אני נסערת. רותי צריכה תעסוקה, היא הולכת לעבוד, אבל אין לה ממש מסגרת שהיא נטו בשביל הכיף, חוץ מהמסגרת הזאת".

איך רותי קיבלה את הבשורה?

"השבוע היתה אמורה להיות להם פעילות של סרט ופופקורן. חששתי מאוד מהתגובה שלה כשאצטרך להסביר לה שאין פעילות. הם מקבלים את הבשורות האלה בשונה מאנשים רגילים. היא הופתעה, ביקשה שוב ושוב ללכת. הסברתי לה שאין מה לעשות. בפירוש הם צריכים את זה".

רבקה בוחבוט, אמא של משה בן ה-32 עם מוגבלות שכלית, כועסת: "נפרסם עצומה ולא ניתן לדבר הזה לקרות", היא אומרת. "משה בני, בשונה משאר באי המועדון, לא מתגורר בהוסטל אלא בביתו. הוא זקוק לזה מאוד, עכשיו שהפעילות תעבור להוסטל לא נוכל להשתתף בה, כי אין ביכולתי להביא אותו לשם. זה ממש לא פייר. משה הולך למועדון מאז שהוא בן 21. הוא אוהב מאוד ללכת לשם והיינו מרוצים. הוא היה זקוק לזה, אין לו הרבה לאן לצאת, הוא לא יכול לנסוע לבד באוטובוס. המועדון סיפק לו חברה, פעילות ספורטיבית, מוזיקה ועוד. מה קרה אחרי כל כך הרבה שנים מוצלחות? בכוונתי לפנות לראש העירייה, ולבקש ממנו להתערב ולתמוך בפעילות הזאת, שחשובה כל כך לאנשים המוגבלים. להסתכל להם בעיניים ולא לתת לזה להיעלם".

תגובת אקים: "שדרוג אמיתי"

מארגון אקים נמסר: "כחלק מתפיסת השילוב וההכללה בקהילה, הוחלט להעתיק את פעילות מועדון אקים מהמקלט שבו שכן עד כה, לחללים מכבדים ונעימים יותר תוך דגש על הכללה. כמו כן, תשולב בפעילות יציאה שבועית למגוון פעילויות תרבות וספורט בקהילה (באולינג, קולנוע ועוד). מדובר בשדרוג אמיתי שייטיב עם חברי אקים וישפר באופן ניכר את החוויה שלהם במועדון.

"באשר לדבר עזיבתו של בושרי, הוא הודיע למנהלת על כוונתו לעזוב לצורכי לימודים".

בושרי אומר מנגד כי אכן הודיע על כוונתו לצאת ללימודים, אך לא התפטר.