קרין אהרון מהרצליה גילתה בזמן הריונה השני שהיא נשאית של הגן BRCA1, שמעלה את הסיכוי לחלות בסרטן השד ב-85 אחוז, ואת הסיכוי לחלות בסרטן השחלות ב 50 אחוז. אחרי תהליך התמודדות ארוך החליטה לעבור כריתה מניעתית של שדיה, איבדה את אמה למחלה, וכעת היא מבקשת את עזרת הציבור בהוצאת הספר שכתבה בנושא, "מטען חורג".

"הספר הוא מסר שמטרתו לעזור לנשים ולאחרים עם קבלת החלטות. אם אני אציל אשה אחת מהמחלה, עשיתי את שלי".

אהרון. "שילמתי מחיר כבד" | צילום: אסף פרידמן

אהרון (42), אם לשלושה (ומשפחה מארחת של נערה שעלתה לארץ בפרויקט נעל"ה), החלה לעסוק בכתיבה לפני כשלוש שנים. בימים אלה פתחה בפרויקט מימון כספים באתר הדסטארט, כדי להוציא לאור את הספר שמדבר על התמודדות עם הגן BRCA, שגורם בעיקר לסרטן השד והשחלות אצל נשים. 

"בגיל 29 גיליתי שאני נשאית", היא מספרת. "הייתי בהריון השני ואמא לילד בן שנה וחצי. ההורים שלי, שהתגוררו אז באוסטרליה, הגיעו לארץ לביקור של שבועיים בארץ, עם אחי הקטן. כבר ביום השני שלהם לביקור גילו שאמא שלי חולה בסרטן שחלות. זה היה טראומתי. כל המשפחה התערערה בשנייה. הביקור של שבועיים בארץ הפך לתקופה של חודשיים, ובזמן שאמא שלי החלה טיפולים אני חיפשתי להם דירה בעיר.

"בשלב הראשון זה היה כאוס הישרדותי, ובכלל לא חשבתי על עצמי. רק אחרי שילדתי ואמא שלי סיימה את הטיפולים, עשיתי בירור גנטי, ואת הרגע שבו התבשרתי בתוצאות אני לא אשכח לעולם. זה קרה בדיוק ביום הולדתי, כשהייתי בדרך לקניון".

אהרון גילתה שהיא נשאית של המוטציה הגנטית BRCA1. "מאדם בריא הפכתי למישהי שמסתובבת כל הזמן בין בדיקה לבדיקה", היא מספרת. "מיהרתי להיכנס להריון בפעם השלישית, כדי שאוכל להוציא את השחלות, שהרי אין גילוי מוקדם לסרטן השחלות. כל זה היה בזמן שהסרטן חזר לגופה של אמי והיא נפטרה לבסוף. החלטתי שאני לא רוצה שהילדים שלי יעברו את מה שעברתי, והחלטתי לעשות ניתוח כריתת שד מניעתית דו-צדדית. חודשיים אחרי שאמא נפטרה קבעתי תור לניתוח". 

החלטה קשה.

"נכון, היו הרבה שיקולים ולא היה פשוט לקבלה. כולם אמרו לי שאני כורתת איבר בריא בגוף שלי, אבל אני לא רציתי לחיות עם פצצה מתקתקת בתוך הגוף. הסרטן שמאפיין את הגן שלי הוא אלים וקטלני, ורציתי לשלוט בתהליך. לא רציתי לעבור טיפולים אגרסיביים. היתה לי עננה מעל הראש, והרגשתי שאני כל הזמן מחכה לגשם. בעלי תמך בי מאוד, אבל חברות ואנשים סביבי לא הבינו כל כך. השיקול המרכזי שעמד לנגד עיניי היה שאני אסתכל לילדיי בעיניים ואוכל להגיד להם שאני עשיתי הכל.

"לא מדברים על הנושא הזה מספיק, וזה מה שהביא אותי לכתוב על הנושא. נכון להיום אין ספר בישראל שמתייחס לאיך אמא צעירה מתמודדת עם דבר כזה, ועם ההחלטה לכרות איבר בריא וחשוב — איבר נשי שבולט לעין ומאפיין את הנשיות. על כך בדיוק מדבר הספר. איך, נוסף על המטען הגנטי החריג, האם הנשאית גם צריכה לשמור על חיוך".

כדי להוציא את הספר פתחה אהרון כאמור בקמפיין גיוס המונים, במטרה לגייס 70 אלף שקל. הפרויקט יסתיים בנר ראשון של חנוכה, "כדי שיקרה נס", כדבריה. "זאת גם דרכי להנציח אותם. דרך להודות לאמא על שנתנה לי את החיים פעמיים. בפעם הראשונה כשילדה אותי, ובפעם השנייה כאשר חלתה וככה גיליתי שאני נשאית בעצמי. שילמתי מחיר כבד, אישי ומשפחתי, אבל היום אני ישנה רגועה. מטרתי בספר לחשוף את הציבור למידע חשוב, ולהעלות את המודעות לכך שאין מדובר בגזירת גורל ואפשר לעשות משהו".