"אני לא אוכל להמשיך ולעסוק בפיתוח גוף, לכן שירות צבאי לא יקרה, לא ביחידה לוחמת ולא בתפקיד עורפי". כך הצהיר הצעיר השרירי (מאוד!) שישב בחדר הטיפול.

בעיני רוחי ראיתי איך יונתן (שם בדוי) מטעה את כולנו. במקום שהבחור האיכותי, האינטליגנט והחטוב הזה יתחרה על תפקיד המאגיסט במחלקה, ירוץ עם החבר'ה על הג'בלאות ויחזיק נשק מדוגם, הוא סופר קלוריות, אוכל בזמנים קצובים ארוחות מהודקות עתירות חלבונים, מתאמן מספר פעמים ביום ונושא עיניו ליעד אחד ויחיד: תחרויות "מר עולם".

המחשה: shutterstock
האם כל הסיירות הסמויות מן העין הפסידו את הטוב בבניהן, שאלתי את עצמי. האם הצעיר שנראה כמו לוחם ללא חת, ימשיך להילחם על נפח השרירים, אבל לא בעוטף עזה או ברמת הגולן, אלא אך ורק בחדר הכושר ובאולם ההופעות?

בשיחות רבות ניסיתי לסייע ליונתן לפתוח חלון אל עולם השילוב. עולם שיש בו גם וגם: גם מהעולם הצבאי וגם מהעולם האישי.

אמנות השילוב עושה את חיינו מעניינים, מגוונים ובעיקר גמישים יותר. ידוע זה מכבר שמידת החוסן הנפשי של אנשים במצבי חיים משבריים, יהיו קלים ואפשריים יותר כשאישיותם ופועלם לא יהיה בחירה בקצוות של שחור או לבן, אלא דווקא מיומנות הגמישות של גם וגם.

אבל יונתן לא היה מסוגל לשלב אלא רק לחתוך. הוא בחר בעצמו ועכשיו. הוא הסביר שאינו יכול להפסיד זמן. התחרויות בפתח.

לא עזרו כל הסבריי שצבא הוא פרק זמן של שלוש שנים מתוך אורך  חיינו הארוכים. הוא הרגיש שהזמן הוא מימד יקר ולא ניתן להתפשר עליו.

בדמיוני ראיתי את דמותו המשקיעה, האמביציוזית, בעלת הנחישות, מצליחה להוביל ולהנהיג לוחמים רבים. אבל גם להיות מפקד ולהשפיע על אחרים לא הייתה אחת ממטרותיו.

כל מה שיונתן רצה היה להרים משקולות במזגנים של חדר הכושר. בלבד.

חשוב להדגיש שמידת המוטיבציה של חייל לשירות קרבי הינה גם נגזרת של יכולת הערכה עצמית גבוהה להתמודד במצבי לחץ וסטרס כפי שקיימים בצבא בכלל וביחידות לוחמות בפרט.

כשתחושת המסוגלות להתמודד היא נמוכה מאוד, היא תשפיע בהכרח על מידת ההצלחה.

שירות צבאי מאפשר לצעירים ללמוד כיצד להתמודד עם דחיית סיפוקים, עם גמישות ופשרה, עם מצבים של שינוי, עם תקופות של מעברים, עם כישלונות וטעויות ועוד מיני סיטואציות חיים חשובות.

הצבא מהווה פלטפורמה מצוינת להתחיל לתרגל את כל אלו, להתנסות וללמוד על בשרנו איך מתמודדים ומצליחים. אבל בשביל זה צריכה להיות מידה (אפילו קטנה) של כוחות נפשיים.

כוח פיזי לא מהווה רכיב חיוני בהתמודדות הנפשית עם מצבי חיים מורכבים. ניסיונותיי להציע ליונתן פתרונות נוספים לא נשאו פרי.

הכוח הפיזי ויכולת ההתמדה שבהם ניחן  יישארו במקרה זה באולמות שבהם מזיעים ועמלים קשות - לאו דווקא למען האחרים, אלא בעיקר למען האגו האישי.

מאיה שטיין, רס"ן (במיל'), קב"נית (קצינת בריאות נפש), עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מטפלת במתבגרים ובהכנתם לגיוס לצה"ל. 052-3388957