המופע המשותף. "למדנו לעבוד עם המגבלה הפיזית" | צילום: שי פיירשטיין

קשר מרגש ומיוחד במינו נוצר בחודשים האחרונים בין נערים ונערות עם מוגבלות, חניכי "בית הגלגלים" בהרצליה, לבין תלמידות בית ספר למחול של המרכז הקהילתי רמת אביב. במהלך השנה האחרונה ביקרו החניכים בסטודיו ובנות הסטודיו הגיעו ל"בית הגלגלים", יזמו מופע משותף להורים ובפני קהל, ושיאו של הקשר היה השבוע, במופע משותף שהוצג בפני מורים ומורות במלון "דן פנורמה".

הקשר נוצר באמצעות תמר מייזליש, מתנדבת ותיקה ב"בית הגלגלים", המעבירה במקום חוג לתנועה. כשהיא לא מתנדבת, מייזליש היא כוריאוגרפית ומורה למחול. בשנה האחרונה חיברה מייזליש את שתי אהבותיה ויצרה סדרה של מפגשים בין נערים ונערות בעלי נכויות, מ"קבוצת הטיטאנים" של "בית הגלגלים", לבין תלמידות שלה בסטודיו למחול, במרכז הקהילתי ברמת אביב.

"חשבתי ששני הצדדים יכולים להיות נתרמים מאוד מהיוזמה הזו", אומרת מייזליש. "עם בנות הסטודיו התחלתי בהכנה מאוד גדולה לגבי מה זה שיתוק מוחין ומה זה ניוון שרירים ובהתחלה זה היה מלווה בהרבה מאוד פחדים, חששות ושאלות, כאשר הבנות ביצעו התנסויות פיזיות, כדי להמחיש להן מה זה אומר שיש מגבלה פיזית. הבנות רצו מאוד להיפגש עם חניכי 'בית הגלגלים', אך מעט חששו מהמפגש, מתוך מקום של חוסר ידע. פתאום עלו דברים ועלו שאלות. אחת הבנות שיתפה למשל, שיש לה שכן שמרותק לכיסא גלגלים והיא אף פעם לא דיברה איתו, וזה פתח את הנושא לדיון מאוד משמעותי".

לאחר ההכנה, הגיע המפגש הראשון, שבעקבותיו הגיעו עוד ועוד מפגשים. "זה התחיל כפיילוט ניסיוני והתברר כמשהו מאוד מרגש ומוצלח", היא מוסיפה. נוצר קשר בינאישי בין כולם, הילדים פתחו קבוצת ווואטסאפ וההורים של שתי הקבוצות באו לראות כמה תרגילים. זה היה מאוד ברור לשני הצדדים שהם רוצים להמשיך ביוזמה, ולשמחתי הרבה זה המשיך למפגשים נוספים".

טל שמר (13), תלמידת הסטודיו ברמת אביב, מספרת כי היא מרגישה שהרוויחה חברים חדשים. "אחד הדברים שהיו הכי חזקים עבורי זה שהרגשתי שזה בא מאיתנו, מהבנות. כששמעתי את תמר מספרת שהיא מתנדבת ב'בית הגלגלים', התלהבנו ורצינו במפגש. לאחר מכן, עברנו כמה שיעורי הכנה עם תמר על איך לעבוד עם מגבלה, לפני שנפגשנו איתם, וכשזה קרה, ה'דיסטנס' שהיה בינינו היה קיים, אבל לא בגלל המגבלה שלהם, אלא רק בגלל שפגשנו אנשים שאנחנו לא מכירות. למדנו לעבוד לא רק עם המגבלה הפיזית של החניכים, אלא גם דרך המגבלה. היום אני רואה בחניכים של 'בית הגלגלים' חברים שלי, ואני חושבת שזה נתן לי דרכים לקבל את השונה לא רק כשונה, אלא גם כאנשים שיש להם מקום בדיוק כמוני, ולא צריך להתייחס אליהם באופן שונה".

שיאו של התהליך היה כאמור השבוע, עם עליית המופע בפני הקהל. החניכים וגם בנות הסטודיו התרגשו מאוד לקראתו, והוא זכה לתשואות מהקהל.

"עבורנו, ב'בית הגלגלים' בהרצליה מדובר בפרויקט ייחודי ומרגש במיוחד", מספר אופיר סיני, מנהל "בית הגלגלים" בעיר. "לראות את החניכים שלנו משתתפים במפגש בגובה העיניים עם בני גילם, ומביעים את עצמם דרך ריקוד ותנועה, זהו דבר מרגש מאוד, שמזכיר לנו עד כמה שילוב ילדים עם מוגבלות עם בני גילם, חשוב ומשמעותי. כאשר רואים את הריקוד המשותף, את הסבלנות, ההקשבה הבלתי מילולית בין כלל משתתפי הפרויקט, לא ניתן להישאר אדישים. לפרויקט זה יש פוטנציאל גדול להתרחבות ונרצה לפעול כדי להפיץ את הבשורה הייחודית שנוצרה מאז תחילתו".