מוטי חסון (68) מהוד השרון, הותקף השבוע באכזריות על ידי שכנו בחצר בניין המגורים שלהם - והכל בגלל ויכוח על חניה. על השכן נאסר לבוא עימו במגע, אך לחסון יש ביקורת רבה על משטרת ישראל: "זוהי אוזלת יד וחוסר אונים משווע". 

האירוע החמור היה עלול להגמר באסון, ולמחרת היה כנראה נכנס לסטטיסטיקה עם דיווח חדשותי שהיה נעלם מהזיכרון יממה לאחר מכן.

במזל גדול והתערבות שכניו של חסון, הסתיים המקרה בפציעות בלבד.  

צילום: פרטי

"מדובר בסכסוך שכנים רגיל על חניה שנמשך מספר חודשים", הוא מספר. "השכן החליט שאני חונה בחניה שלו וניגש אליי, כשאני בתוך הרכב והחל לצעוק. האמת, גם אני צעקתי עליו בחזרה והתפתח ויכוח קולני.

"בתוך דקות הוא יצא מהרכב והתחיל להכות אותי. הוא בחור גבוה ממני, שרירי וחסון, הוא לא הפסיק. נפלתי על הכביש והוא התחיל לבעוט בי. שמע, הייתי בהלם לא הבנתי מאיפה האכזריות הזו. היינו ידידים, חברים, והוא המשיך להכות אותי. 

"האמן לי שאם זה היה מפסיק אז, והיינו נרגעים ואפילו עושים 'סולחה' לא היה עולה בדעתי להתלונן. שכנים, אתה יודע. אני לא מאלו ששומרים טינה, ולא מאלו שמתלוננים למשטרה. טיפוס נורמטיבי. שנים רבות עבדתי במוסדות מוכבדים, מתנדב בקהילה". 

אז מה קרה?

"הוא ניגש לרככבו, ובזווית העין אני רואה שהוא מוציא פלס מתכתי ופתאום אני מרגיש חבטות עזות בגופי מהפלס הזה. כאב בלתי נתפס. מאיפה האכזריות הזו, איפה אנחנו נמצאים? במזל גדול השכנים שמעו את צרחותיי מהכאבים וחילצו אותי מציפורניו הטורפות. כל הסיפור ארך 4 דקות לערך שנראו בעיניי כנצח. חיי ניצלו". 

ואיך אתה מרגיש?

"מבחינה גופנית למעט הזרוע הפצועה והחבלות אני מרגיש טוב, מבחינה נפשית אני ממוטט. פשוט ממוטט. כל הזמן אני משחזר בראש מה היה קורה אם השכנים לא היו מגיעים. מה היה קורה אם זה היה נמשך עוד דקה. אבל בעיקר אני זועם על אוזלת ידה של המשטרה. על הגישה, על חוסר האונים שבו אתה חי שאתה מרגיש שאתה לא מוגן. עד היום קראתי על זה בעיתונים ולא ייחסתי לזה חשיבות, עכשיו אני מבין. זה קרה על בשרי.

"לפעמים, חולפות לי מחשבות איומות בראש שאולי אני אסגור איתו את החשבון חלילה באופן עצמאי. אני מתחיל להבין אפילו את הערבים מדוע הם לא סומכים על המשטרה וסוגרים את הסכסוכים ביניהם באלימות. אבל אני לא טיפוס כזה. מימיי לא הרגתי זבוב, או הרמתי יד על כל יצור חי. קשה לי מאוד הסיפור הזה. מאוד קשה". 

בתו של חסון, נטע, עורכת דין במקצועה, פרסמה פוסט בנושא בו כתבה: "תקפו את אבא שלי. כן,כן את אבא שלי - מלח הארץ שתמיד עוזר לכל אדם בכל מצב. חיית אדם תקפה את אבא שלי בן ה-68 ונתנה לו מכות רצח בעודו שוכב על הכביש חסר אונים. למה? בגלל שאחד השכנים החליט שהחניה בה אבא שלי חנה - שייכת לו. אז כן, אבא שלי כמעט הפך להיות המקרה המזעזע הבא. ומה משטרת ישראל עשתה, אתם בוודאי שואלים?

"כאשר הוא נמלט מוכה הלם לתחנת המשטרה בשעה 22:01, כדי להגיש תלונה, נמסר לו שלא מקבלים תלונות אחרי 22:00 בלילה. אז בשארית כוחותיו הוא פינה את עצמו למיון ובילה שם את הלילה. כשהתייצב שוב בשעה 07:00 בבוקר בתחנת המשטרה, מגובס עם המסמכים הרפואיים, נמסר לו שישב ויחכה, כי לא מקבלים תלונות לפני 08:00 בבוקר.

"לאחר שהגיעה השעה 08:00 ולאחר שסוף סוף גבו ממנו תלונה ולאחר שהזמינו את השכן התוקף לחקירה - שחררו אותו בתנאי הרחקה, בלי כל הרחקה. כך, אסור לו לקיים קשר או להיפגש עם אבא שלי, אבל מותר לו לגור איתו באותו הבניין ולהיתקל בו במעלית או בזירת הפשע - בחניה.

"כך מגנה משטרת ישראל על אזרחיה. כך מגנה משטרת ישראל על זקנים שמותקפים. כך מגנה משטרת ישראל על אבא שלי, אבא שלי, הישר וההגון, שלא מעוניין לטפל בנושא ב"שיטת הרחוב", אבא שלי שבקושי הסכים שנפרסם פוסט בעניין, אבא לי שעדיין רוצה להאמין ברשויות האכיפה והחוק, גם כשהן לא נותנות לנו כל סיבה לתת בהן אמון, גם כשהמסר שהן מעבירות לכולנו שוב ושוב זה שאין מי ששומר ואין מי שמגן עלינו. אבא שלי, עדיין רוצה להאמין".